כל זוג שנישא שואף לבנות קשר הדדי ופורה המבוסס על נתינה. מלמד אותנו ספר החינוך: "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", משמע שהסיפוק הרגשי בחיינו לא יגיע רק ממה שאנו מקבלים אלא דווקא המחוות שאנו נעניק לזולתנו יעוררו את רגשותינו לקשר נפשי עמוק עם שותפינו לחיים.
מעניין לעקוב אחרי מחקרים בתחום הפסיכולוגיה החיובית, המראים גם הם ששביעות הרצון האישית שלנו מושפעת פחות מפעולות הנעשות למען עצמנו לעומת פעולות שנעשות למען הזולת. המשתתפים במחקר חוו עליה חדה ברמת האושר שלהם כאשר השקיעו דווקא באחרים.
משמעות הדבר היא כי התמקדות בנתינה לבני זוגנו תעורר בקרבנו סיפוק רב וקירבה שיתרמו לאיתנות הקשר. אדם שנמצא בנתינה הופך צינור לזרימה חיובית, בפרט כאשר היא כנה מהלב, אז היא מעוררת את הפנימיות ונוסכת שמחה.
הדדיות ואיזון
פן נוסף של הנתינה הוא נושא ההדדיות והצורך באיזון שישמור על שיווי משקל בהתנהלות הזוגית. ההדדיות חיונית למהלך חיים תקין ומתהווה באופן טבעי במערכות יחסים קרובות בהם הבסיס לזוגיות הינו כבוד הדדי ואכפתיות. אך באופן מפתיע חיכוכים רבים נוצרים ומעידים על צרכים שלא מומשו ולא הגיעו לידי ביטוי. המסקנה היא שכמו בכל תחום בחיים גם בני הזוג צריכים ללמוד להבין ולצמוח יחד דרך שיחות משותפות והתנסות כדי להכיר אחד את השני ולפתח את היכולת להעניק שלא תמיד בשלה בתחילת הנישואין.
בניית הקשר עוברת דרך הבנת הצרכים של הזולת. עלינו להפעיל רגישות ודקות הבחנה בכדי לבחון מספר פרמטרים שיעזרו לנו לצלוח את משימת הנתינה בהצלחה: מהי הנתינה הנחוצה לבני זוגנו שתשמח אותו, שחשובה בעיניו ותאפשר לו להרגיש מובן ומוערך. כמו כן עלינו לבחון מהי הנתינה שבכוחותינו להעניק ואיזוהי הנתינה שאנו מעניקים אך אינה נצרכת לזולתנו וכדאי לחסוך את האנרגיה למטרות אחרות.
במקביל צריכות להבחן השאלות הבאות: מהי הנתינה שאנו נצרכים לה, האם הבענו צורך זה בפני בן הזוג והאם הוא בנוי ומסוגל להעניק אותה. עלינו לבחון היכן אנו מסוגלים להתגמש, לוותר על צרכים מסוימים ולהסכים לקבל נתינה שונה מהציפייה שלנו אלא לפי כישוריו ואופיו של בן הזוג, ללא תחושת החמצה בכדי לשמר קשר רגשי שלם ושלו.
מטבע הדברים נתינה שלא זוכה להיזון חוזר לאורך זמן, תעורר בקרבנו תחושות אכזבה ו'אי צדק' שלאורך זמן יגרמו להצטברות של תסכול וכעס שיובילו לריחוק רגשי.
ציפיה שליטה ואכזבה
הנתינה, למרות היותה ערך נעלה, נוגעת ברובדים שונים של נפש האדם. לא אחת חסכים ותפיסות מקובעות מפעילים מערך רגשי שלם שגורם לאדם לפעול ולהגיב בהתניה. לדוגמא כאשר האשה מעניקה ונותנת מעצמה מעל ומעבר, אולם הנתינה שהיא מקבלת מבעלה לא עולה בקנה אחד עם ציפיותיה, למרות רצונו הטוב, והאכזבה לא מאחרת לבא.
למעשה היא אינה מודעת לכך שדפוס נפשי גורם לה להגיב במעגל התנהגותי שחוזר על עצמו ללא מוצא. היא מעניקה בהפרזה אך מתאכזבת מחוסר ההדדיות לשיטתה. רק אם תחליט להתבונן מחדש על אופי התנהלותה ותבחר בהתנהגות חילופית, בכוחות עצמה או בעזרת ייעוץ, אז תוכל לגלות דרכים חדשות שיוציאו אותה ממעגל התסכול.
לטענתה היא 'נותנת את הנשמה' אך בעלה לא מעריך. היא מצפה לעשייה מאד מסוימת מצידו, שאינה עולה בקנה אחד עם סדר יומו ויכולותיו. היא מרגישה שהיא 'מקריבה' את חייה למענו והכעס המצטבר לא מאפשר לזוג הידברות שתניח את דעתה ותוביל לשביעות רצונה. הבעל משתדל אבל היא אף פעם לא מרוצה, תמיד משפילה ומבקרת.
הוא דווקא היה מעדיף שהיא תתפתח ותדאג לצרכיה, שתלמד להקצות לעצמה זמן איכות ולהעניק לבית בהתאם לכוחותיה ולא מעבר לנדרש. אך היא מתעקשת שהדברים יעשו כרצונה ובכך גם לא נהנית מהאיכויות של בעלה. במקרה זה האשה לא באמת קרובה לצרכיה האמיתיים, ותהליך אישי אמיתי יכול להצמיח אותה ולהפריח את הזוגיות.
ישנם מצבים שאחד הצדדים בנתינה מופרזת כאשר הוא אינו סומך על זולתו שיעשה 'בסדר' כמוהו. זוהי 'נתינה' שלא מאפשרת מרחב לבן הזוג לתרום את חלקו ולהרגיש שותף. נתינה לעיתים היא לקבל את טעויות בני הזוג, לאפשר להם לשגות וללמוד מכך, להרגיש ערכיים בנתינתם ומוערכים. חוסר קבלה יוביל לתסריט צפוי – שוב אכזבה, האשמה וחוסר תקשורת כמו במקרה נוסף בו הופכים נתינה ודאגת יתר לשליטה על הזולת, מגבילה אותו וגורמת לתחושת מחנק ושחיקת הזוגיות.
לדעת לקבל
תופעה נוספת המתבררת בחדר הייעוץ הינה כאשר הבעל כן עוזר בבית, אך תלונות האשה ממשיכות. כאשר היא נשאלת מדוע היא אינה מבחינה בכך, היא טוענת שמפריע לה שהוא לא יוזם בעצמו, אלא 'צריך להגיד לו מה לעשות'. דפוס אחר שחוזר על עצמו פעמים רבות הינו כאשר האשה טוענת שהוא לא מתכוון 'לעזור באמת', אלא מחוסר ברירה. כמובן שתגובות אלה מורידות את המוטיבציה של הבעל להעניק. צריך לברר עם האשה את נושא חוסר האמון הרגשי שלא מאפשר לה להנות ממה שהיא כן מקבלת. ברגע שתחוש הכרת תודה זה יאפשר לה להכיר ביש ולשמוח במה שהיא זוכה.
חשוב למצוא את האיזון בנתינה ולשמוח במה שהזולת יכול ומסוגל להעניק. שיחה כנה תאפשר להבהיר ציפיות. חשוב שאף צד לא ירגיש קורבן אך על בני הזוג ללמוד לוותר על הגשמת מאוויהם הדמיוניים בשלמות כי זה לא מציאותי וגורם לפספס את הטוב שיכול להבנות בהבנה הדדית.
מאד משמח כאשר דברים טובים קורים לנו, וודאי כאשר מעניקים לנו. מסקנה מפתיעה עולה ממחקר שנעשה ומלמד שהאפקט הגדול ביותר הינו כאשר דברים טובים קורים לנו באופן בלתי צפוי ודווקא על ידי מחוות פשוטות כמו משוב חיובי לבני הזוג, מכתב תודה, זר פרחים וכד'. מאחר וזה כל כך קל אז זה מומלץ וחבל על כל רגע… ואם מישהו חש בליבו התנגדות לקום ולעשות זה סימן מובהק שכדאי לטפל בכך ומהר, כדי שהזוגיות תהיה שלימה ומספקת, תעניק בטחון רגשי, יציבות של הקשר ואמון.
