מתנת השנה הראשונה לנישואין
הפסוק "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח" (דברים כד') מלמד על חשיבות שנת הנישואין הראשונה. נדרשת פניות ומרחב זמן להווצרות התנאים שיהוו חממה לרקמת החיים בבית החדש שזה עתה מתהווה בצעדים מהוססים ראשונים. הברכה הטמונה בניצול שנה זו לבניית הקן המשותף הינה מתנת חיים לשנים רבות שתבאנה אחריה.
מסיבת הנישואין ושבוע השבע- ברכות הינם ארועים מרוממים, מרגשים בתוך בועת זמן שנמוגה. ברגע שבני הזוג הטרי נותרים לבדם, הם 'יורדים מהאולימפוס' במעבר חד אל מציאות חדשה ולא מוכרת.
הבחור מגיע לביתו החדש הישר מהישיבה שבה בילה את רוב עתותיו. בשנים האחרונות הוא היה מוקף כל היממה בחברים מוכרים. היא רק סיימה סמינר או התחילה לעבוד ולעיתים גם משלימה לימודים. היא עדיין קשורה לבית הוריה ומרגישה מחויבות להמשיך לעזור ולהיות שותפה במתרחש שם.
המעבר לחיי שיגרה
בין בני הזוג מתחילים להבנות היסודות הראשונים של מערכת יחסים מורכבת. טווח הזמן שעובר עד השלב שבו נולדים הילדים הוא חד- פעמי. חשוב מאד לנצלו להעמקת ההכרות ולטווית החבור הנפשי ביניהם. ההסתגלות לאורח החיים החדש דורשת התמודדות רבת ענפים. הם מקדישים תשומת לב רבה לבניית תחום התקשורת הבין אישית, בתכנון הכלכלה, בארגון משק הבית וניהול הזמן.
כל אחד מבני הזוג לומד להכיר את זולתו, את צרכיו, מערכת ערכיו, סדרי העדיפויות ואפילו מה הוא אוהב לאכול וללבוש. פן נוסף שמתרחש בו-זמנית הינו תהליך הסתגלות למשפחות מוצא שונות. הם פוגשים הנהגות ומנטליות לא מוכרים, ומקדישים מאמץ ורצון למצוא חן.
המעבר של בני הזוג לחיי השיגרה המשותפים ולמשימות היומיומיות מחייב באופן טוטאלי. היציאה לעבודה, בישול,כביסה ותחזוקת הבית אינם דומים לעזרה שהיו נותנים בבית ההורים. בבית שלהם אין מנוחה מהמחויבות – אין אמא או אחות שימלאו את מקומם בשעת הצורך, אם לא עושים זה לא יקרה מעצמו. זהו שלב חשוב מאד להחליט על חלוקת תפקידים בבית ולהגדרת תחומי האחריות של כל אחד מבני הזוג. חשובה ההבנה שבעתיד מול מצבי חיים משתנים הם יתנו כתף לעזרה לפי המתבקש.
בשלות ומוכנות
גם כאשר בני הזוג מוכנים ורוצים להינשא הם לא בהכרח תמיד לגמרי בשלים לכך. הבחור או הבחורה רצו מאד להנשא אך לאחר הנישואין הם לא הפנימו לגמרי את העובדה שהם נשואים, הם תופסים את זה באופן תאורטי. להבנתם החיים ממשיכים באותו מסלול רק עם שינויים קלים.
פעמים רבות זה מוביל להתנהגויות שפוגעות בבן הזוג והוא חש אכזבה וכשלון. ישנם מצבים שבן הזוג הצעיר לא יודע כיצד לתמרן בין ציפיות בן זוגו לבין ציפיות הוריו, אין לו עדיין את הנסיון ואת הכלים הנפשיים לתמרן בין שני הקטבים. הוא נכנס לקונפליקט ולתחושת נאמנות כפולה. הוא אינו מבין כיצד לבנות את גבולות משפחתו המתהווה ובמקביל לספק את ציפיות הוריו. זה מוביל למערבולת רגשית, מתח ומועקה מיותרים בין בני הזוג.
השנה הראשונה הינה הזמן להקשיב לקול הפנימי ולא להדחיק תחושות שליליות שהצטברותן תהפוך עם הזמן לפצצה מתקתקת. כדאי לשוחח עם המדריך חתנים או מדריכת הכלות, עם ראש כולל או לפנות ליעוץ נישואין. כל אדם אחר שסומכים על עצתו ונסיון חייו יוכל לעזור. לפעמים עצה טובה היא זו שמחזירה דברים לפרופורציה.
אדם צעיר וחסר נסיון נוטה לעיתים לראות את המציאות במבט דיכוטומי-שחור לבן. הסתכלות זו נותנת נופך דרמטי ומקצינה את תמונת המצב.
רגישות קטנה עשויה לתפוח למימדים שגורמים לראות את בן הזוג באור שלילי ולכן חשוב לפעמים לגשת ליעוץ זוגי מקצועי. בני הזוג עלולים למצוא את חלומותיהם הוורודים מתנפצים. תהליך ההתפכחות לעיתים כואב – המציאות שונה מהדמיון ומהציפיות. וזה הזמן דווקא להשקיע יותר, ליזום שיחות, להקשיב אחד לשני וללמוד להבין אחד את שפת זולתו.
לעיתים בני הזוג פשוט מדברים שפות שונות. היא מצפה לשפת הרגש והוא עונה לה תיאורטית שכלית, הוא מנתח את המצב כמו בדיון גמרתי ואינו מבין מדוע היא פגועה. אך תהליך ההסתגלות מביא את ברכת ההשלמה מתוך ראיית הטוב. ההבנה העמוקה שאין שלימות תעזור להתמקד ביש ולהוביל לצמיחה משותפת תוך כדי מציאת איזון בין ה'ביחד' לבין הצורך לשמור על הזהות העצמית.
לבני הזוג חשוב להרגיש משפחה ולחזק את המשותף. במקביל הם לומדים לכבד את הדעה האישית השונה של כל צד. השנה הראשונה מלמדת למחול, לסלוח אחד לשני על טעויות ואי הבנות שנבעו מחוסר נסיון חיים. היא מלמדת שכדאי לתת הזדמנויות נוספות אחד לשני ליתר הבנה ותמיכה הדדיים. זהו זמן יקר לאסוף חוויות משותפות נעימות שימתיקו את החיים המשותפים לאורך השנים.
